Kidouchine
Daf 5a
רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אָמַר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. הֲרֵי הוּא בְּקִידּוּשֵׁי אִשָּׁה. מַה קִידּוּשֵׁי אִשָּׁה 5a קוֹנִין קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. אַף הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. אֵי זֶהוּ מַאֲמָר בִּיבָמָה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶסֶף.
Traduction
vide
רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. וְלָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין. בֵּין בַּחֲלִיצָתָהּ בֵּין בַּחֲלִיצַת חֲבֵירָתָהּ. חָזַר וְאָמַר. מַה תַנִּינָן. בַּחֲלִיצָתָהּ. לֹא חֲלִיצָתָהּ. וְהָכָא בֵּין בַּחֲלִיצָתָהּ בֵּין בַּחֲלִיצַת חֲבֵירָתָהּ. וְהָא תַנִּינָן. בְּבִיאָה. אִית לָךְ מֵימַר. בֵּין בְּבִיאָתָהּ בֵּין בְּבִיאַת חֲבֵירָתָהּ. מַתְנִיתָא בִּיבָמָה אַחַת. מַה צְרִיכָה לֵיהּ בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת.
Traduction
Pourquoi, demanda R. Isaac, notre Mishna ne dit-elle pas que la veuve qui incombe par lévirat au beau-frère redevient libre, soit en le déchaussant elle-même, soit grâce à cette cérémonie accomplie par la femme adjointe (s’il y a deux veuves)? En effet, répondit-il, il est dit: ''par le déchaussement'', soit par elle-même, soit par l’adjointe. Mais, fut-il objecté, puisqu’il est dit que la veuve sera acquise au beau-frère en lévirat par la cohabitation, peut-on dire qu’il importe peu qu’elle cohabite, ou que ce soit l’adjointe? (De même, le déchaussement devra être fait par elle-même)? La première question manque de base, parce que la Mishna parle d’une seule veuve en lévirat, tandis que la question posée par R. Isaac se réfère au cas où il y a deux veuves (30)Ce point est résolu en (Yebamot 4, 12), et la cérémonie accomplie par une veuve libère en même temps l'autre veuve, ou l'adjointe..
Pnei Moshe non traduit
ר' יצחק שאל ולמה לית אנן אמרין. במתני' היבמה קונה את עצמה בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה כדתנן בפרק החולץ הלכה י''ב מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה:
חזר ואמר. דלא קשיא דמה תנן במתני' בחליצה שהרי לא קתני בחליצתה דנימא למעוטי חליצת חבירתה והכא בחליצה דקאמר כך אנו מפרשין בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה:
והא תנינן בביאה. היבמה נקנית בביאה ואית לך מימר בין בביאתה בין בביאת חבירתה נקנית היא לו בתמיה אלא ע''כ ביאתה דוקא וה''נ בחליצה איכא למיטעי דדוקא בחליצתה קאמר והדרא קושיא לדוכתה:
מתניתא ביבמה אחת. אלא דמעיקרא לק''מ דמתני' לא איירי אלא ביבמה אחת ודין קניית יבמה ופטורה אתא לאשמעינן:
מה צריכה ליה. לרבי יצחק בשתי יבמות ולא איירי הכא בהו וכבר שמעינן לה ממתני' דפ' החולץ:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּעָא. שִׁפְחָה חֲרוּפָה בַּמֶּה הִיא קוֹנָה אֶת עַצְמָהּ לְפוֹטְרָהּ מִן הַמַּלְקוּת וְלָבֹא עָלֶיהָ מִן הָאָשָׁם. פְּשִׁיטָה שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בַּגֵּט. דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְדִכְוָותָא גֵּירַשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו. פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא יוֹצְאָה בַּגֵּט מִיהָא (דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְדִכְוָותָא גֵּירַשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו. פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא יוֹצְאָה בַּגֵּט מִיהָא) דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תִּירְגֵּם עֲקִילַס הַגֵּר לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה. וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ. בִּכְתוּשָׁה לִפְנֵי אִישׁ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִיפוֹת. אָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן לִפְנֵי חֲכָמִים. וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ. בִּכְתוּשָׁה לִפְנֵי אִישׁ. כְּמַה דְתֵימַר בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בָּעֱלִי.
Traduction
R. Samuel b. R. Isaac demanda: de quelle façon une esclave fiancée à un homme peut-elle rentrer en possession d’elle-même (être libre) pour qu’en cas de cohabitation avec autrui elle soit dispensée de la pénalité des coups de lanière, et l’homme soit dispensé d’offrir le sacrifice de péché? Il est certain qu’elle ne quittera pas la maison du maître en vertu d’un acte de divorce, puisque R. Hiya a dit au nom de R. Yohanan (31)Cf. (Pessahim 8, 1), et ci-dessus, (Gitin 4, 5).: Celui qui à moitié esclave et à moitié affranchi aura consacré une femme n’aura pas contracté une union légalement valable; de même la répudiation d’une femme effectuée par lui sera sans valeur légale. Il est certain aussi qu’elle sera libre pour tous à la mort du mari (32)V. B., Kritot 11.; car, comme l’a dit R. Yossé au nom de R. Yohanan, le prosélyte Aquilas a interprété (33)V. Graetz, ibid., t. 4, p. 437., en présence de R. aqiba, le verset suivant (Lv 19, 20): Elle est une esclave promise à un homme, dans ce sens: Elle est comme touchée (inita) par l’homme, ainsi qu’il est écrit (2S 17, 19): Et elle répandit dessus des grains battus (34)Jeu de mots entre Haraf et Ha-rifouth des deux versets.. R. Hiya dit au nom de R. Yohanan que R. Eléazar b. R. Simon a expliqué de même, en présence des autres sages, le verset: ''C’est une esclave promise à un homme'', en ce sens qu’elle a été épousée par lui, comparativement à une expression un peu analogue (Pr 27, 22): Au milieu des grains que l’on bat (émonde), est mon mari.
Pnei Moshe non traduit
שפחה חרופה במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות. דכתיב בקורת תהיה ודריש לה בכריתות שהיא חייבת במלקות והוא בקרבן ובמה היא תקנה את עצמה לפטור ממלקות ולפוטרו לבא עליה מאשם דאלו להתירה לעלמא ליכא למיבעי דבלאו הכי אסירא אי למ''ד בשפחה כנענית הכתוב מדבר אי למ''ד בחציה שפחה וחציה בת חורין:
פשיטא. הא שאינה יוצאה בגט מדאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו ב''ח אין חוששין לקידושיו וכן לגירושיו וכן נמי חציה שפחה וחציה ב''ח אין גירושיה כלום:
ה''ג פשיטא שהיא יוצאת במיתת בעלה מיהא דאמר ר' יוסי בשם רבי יוחנן:
נחרפת לאיש. לשון כתושה שנבעלת לאיש אלמא בעלה קרי ליה ומיתתו פוטרתה ממלקות כו' וכן אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן ופירשה רבי אלעזר מזה המקרא דכתיב אם תכתוש את האויל בתוך הריפות בעלי וגו':
מָהוּ שֶׁתִּקְנֶה עַצְמָהּ בְּמִיתַת רַבָּהּ וּבְהַשְׁלִים שֵׁשׁ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. בְּשֶׁחֶצְייָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְייָהּ בַּת חוֹרִין בִּמְאוֹרֶסֶת לְבֶן חוֹרִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בְּרַם כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל צְרִיכָה לֵיהּ. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית הַנְּשׂוּאָה לְעֶבֶד עִבְרִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִם נִישּׂוּאֵי תוֹרָה הֵן אִם אֲדוֹנָיו יִתֵּן לוֹ אִשָּׁה. לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. מָהוּ שֶׁתִקְנֶה עַצְמָהּ בְּמִיתַת רַבָּהּ וּבְהִשְׁלִים שֵׁשׁ. וּכְמָאן דְּאָמַר. אֵין עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַיּוֹרֵשׁ.
Traduction
La question est de savoir si l’esclave reprendra possession d’elle-même, à la mort de son maître et lors de l’achèvement de six années de service? Or, cette question ne saurait être posée d’après R. aqiba, qui dit (ibid.): Une esclave juive fiancée est considérée, selon la Bible, comme encore à moitié esclave et à moitié affranchie si elle est fiancée à un homme libre (et qu’importe alors, pour sa libération, que le maître soit mort)? La question est donc posée selon R. Ismaël, qui dit: le texte biblique en question parle d’une esclave cananéenne épousée par un esclave hébreu, bien que ce soit là un mariage légal, selon le verset (Ex 21, 4): Si son maître lui donne une femme, et l’on a demandé ceci: Est-ce qu’une esclave reprend possession d’elle-même à la mort de son maître et lors de l’achèvement des six ans de service (au point de vue des pénalités de la cohabitation avec elle), conformément à celui qui dit: un esclave hébreu ne reste pas soumis à l’héritier du maître? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
מהו. אלא הא דקמיבעיא לן מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלמת שש שנים ומפרש ואזיל למאן קמיבעיא ליה:
מה צריכא ליה. אליבא דמאן הוא דמיבעיא ליה:
כר''ע. בתמיה לר''ע ודאי ליכא למיבעי דאמר בפרק ב' דכריתות שפחה חרופה הויא חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לבן חורין ורבה מאי עבידתיה ומהיכי תיתי דמיתת רבה מתירה אם מאורסת לבן חורין היא:
ברם כר' ישמעאל צריכה ליה. אליבא דר' ישמעאל הוא דשייכא הבעיא דס''ל התם דשפחה חרופה הויא שפחה כנענית הנשואה לעבד עברי כדקי''ל דרבו מוסר לו שפחה כנענית:
אם נישואי תורה הן. כלומר אע''ג דנשואי תורה הן שהכתוב התירה לו לרבו למסור לו שפחה כנענית כדכתיב אם אדוניו וגו' מכל מקום הא קמיבעיא לן לא צריכא אלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבו ובהשלים שש דמי אמרינן כיון שמת רבה או נשלמו ו' שנים של בעלה העבד עברי כבר יוצא הוא מרשות רבו ונפקעת ממנו דאסורה לו שפחה כנענית ואין עליה דין שפחה חרופה שתחייב מלקות והבא עליה להתחייב אשם אלא כשאר שפחה כנענית הויא או דילמא אין מיתת רבה והשלמת השש מפקיע מדין זה כיון שכבר נקרא עליה שם שפחה חרופה:
וכמ''ד אין עבד עברי עובד את היורש. הוא דמיבעיא לן אם מיתת רבה פוטרה דאלו למ''ד לקמן עובד את היורש הרי עדיין ברשות היורש הוא ומותר בשפחה כנענית ולא איפשיטא:
Kidouchine
Daf 5b
משנה: עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּשָׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף. יְתֵירָה עָלָיו 5b אָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּסֵּימָנִים. הַנִּרְצָע נִקְנֶה בָרְצִיעָה וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן.
Traduction
On acquiert un esclave hébreu par de l’argent, ou par un acte écrit. Il devient libre après un nombre d’années (au bout de six ans de service), ou par l’arrivée du Jubilé (35)(Lv 25, 41)., ou en se rachetant par déduction de valeur pour les années écoulées de service. La servante juive a cet avantage sur lui (un moyen en plus) que sa libération s’effectue aussi lorsqu’elle a les signes de la puberté. L’esclave qui se laisse percer l’oreille (36)Celui qui ne veut pas quitter son maître après 6 ans de service: (Ex 21, 5). est acquis au maître par cette opération, et n’est libre qu’au jubilé, ou à la mort de son maître.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עבד עברי נקנה בכסף. דכתיב מכסף מקנתו מלמד שהוא נקנה בכסף:
ובשטר. שנאמר באמה העבריי' אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת בשטר אף האמה בשטר וילמד עבד עברי מאמה העברייה דכתיב העברי או העבריה מקיש עברי לעברי':
וקונה את עצמו בשנים. לסוף שש שנים יוצא חפשי ואפילו היתה שמטה בתוך שש שנים עובד דכתיב שש שנים יעבוד ובשביעית פעמים שהוא עובד בשביעית:
וביובל. אם פגע יובל בתוך שש שנים מוציאו:
ובגרעון כסף. דכתיב באמה העבריה והפדה והוקש עברי לעבריה אם קנאו רבו בו' מנה והוא עתיד לצאת לסוף ו' נמצא קונה עבודת כל שנה במנה וכשבא לפדות עצמו מגרע לו רבו מפדיונו דמי עבודת השנים שעבד:
יתיר' עליו אמה העבריה. שקונה עצמה בכל אלה ובסימני נערות דילפינן מויצאה חנם רבה לה יציאה לזו שיוצאת בסימנים:
ובמיתת האדון. שהעבד עברי עובד את הבן אם מת האדון בתוך שש דכתיב שש שנים יעבוד בין לו בין לבן אבל לא לבת ושאר יורשים דכתיב ועבדך שש שנים לך ולא ליורשים והנרצע יוצא במיתת האדון לגמרי ואינו עובד לא לבן ולא לשאר יורשים וכן אמה העבריה קונה את עצמה במיתת האדון כנרצע דכתיב גבי נרצע ואף לאמתך תעשה כן:
הלכה: עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף כול'. כְּתִיב כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה. הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִייָה. מָה עִבְרִייָה נִקְנֵית בַּכֶּסֶף וּבִשְׁטָר. אַף עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר. נִיחָא בַּכֶּסֶף. דִּכְתִיב וְיָֽצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. בִּשְׁטָר מְנָלָן. עִבְרִייָה לְמֵידָה מִבַּת חוֹרִין. וְעִבְרִי לְמֵידָה מֵעִבְרִייָה. נִמְצָא לֶמֶד מִלֶּמֶד. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּאִית לֵיהּ לֶמֶד מִן הַלֶּמֶד. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּלֵית לֵיהּ לֶמֶד מִן הַלֶּמֶד. אַשְׁכָּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְהָא מִילָּה וְחֻפְשָׁה מִלָּה חָפְשִׁי מֵחוּפְשָׁה. בְּכָל אָתָר לֵית לֵיהּ לְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֶמֶד מִן הַלֶּמֶד וְהָכָא אִית לֵיהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי לָהּ בְּשֵׁם חֲכָמִים. מְנָן תֵּיתִי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שִׁילּוּחַ שִׁילּוּחַ. מַה שִׁילּוּחַ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּשְׁטָר אַף כָּאן בִּשְׁטָר. וְלֹא דַמְיָא. תַּמָּן לְהַקְנוֹת לְעַצְמָהּ. בְּרַם הָכָא לְהִיקָּנוֹת לָאֲחֵרִים. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. מְכִירָה מְכִירָה. מַה מְכִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בִּשְׁטָר אַף כָּאן בִּשְׁטָר. אִי מַה לְהַלָּן בַּחֲזָקָה אַף כָּאן בַּחֲזָקָה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. הוּא עִבְרִי הוּא עִבְרִיָּה.
Traduction
Il est écrit (Dt 15, 12): Lorsque ton frère hébreu, ou une femme hébreu te sera vendu, etc., on compare donc, sous ce rapport, l’esclave mâle hébreu à l’esclave femme hébreu, et comme celle-ci est acquise par de l’argent et le contrat, on acquerra de même l’homme. On comprend le mode d’acquisition par de l’argent, parce qu’il est écrit d’autre part (Ex 21, 11): Elle sortira gratuitement, sans argent (sans rembourser le prix de son achat); mais d’où sait-on aussi que l’on peut acquérir l’esclave femme par un contrat? On le sait pour l’esclave femme par analogie du mode d’acquérir (en mariage) une fille libre, et l’on déduit cette faculté d’acquisition à l’égard de l’esclave homme par analogie de l’esclave femme. Il en résulte que l’on déduit une règle d’analogie de celle qui est déjà l’objet d’une déduction semblable. Ceci est admissible, d’après R. aqiba, qui autorise ces sortes de déductions mêmes indirectes; mais comment justifier la même explication d’après R. Ismaël, qui n’autorise pas ces sortes de déductions indirectes? On a trouvé par contre qu’un enseignement de R. Ismaël énonce cet avis sur l’expression (Lv 19, 20): à qui la liberté n’a pas été accordée (après avoir appliqué ce dernier texte à l’esclave cananéenne, mariée avec un esclave hébreu, on déduit que l’esclave hébreu pourra comme celle-ci, être acquise à l’aide d’un contrat, et cette déduction est ensuite réversible sur la juive esclave). Comment se fait-il que nulle part R. Ismaël n’admette la faculté de tirer une déduction d’une autre déduction, tandis qu’ici il l’admet? On a enseigné au nom d’un sage (inconnu): d’où R. Ismaël tire-t-il la règle de pouvoir acquérir l’esclave hébreu par un contrat? De l’analogie entre deux expressions contenant le terme ''renvoyer'': Comme ailleurs (au sujet du divorce), l’expression ''il la renverra de sa maison'' (Dt 24, 1) implique l’idée d’un contrat écrit, de même ici l’expression ''tu le renverras libre'' (ibid. 15, 12) implique l’emploi d’un contrat. Mais n’y a-t-il pas défaut d’analogie? Car le contrat (de divorce) sert à ce que la femme se reconquière elle-même, tandis qu’ici (pour l’esclave) il s’agit d’être acquis par d’autres? En effet, répond R. Mathnia, on déduit la règle relative à l’acquisition d’un esclave hébreu, par analogie entre deux expressions contenant le terme ''vendre'': comme ailleurs l’expression ''s’il a vendu de son patrimoine''(Lv 25, 35) implique l’idée d’un contrat écrit, de même ici l’expression ''lorsque ton frère hébreu te sera vendu'' (Dt 15, 12) implique la présence d’un contrat. Pourquoi ne pas admettre une autre analogie et dire ceci: aussi bien que l’esclave cananéen pourra être acquis par la prise de possession (sans contrat), l’esclave hébreu pourra être acquis de même? Aussi, dit R. Hiya b. Ada, l’analogie existe de fait entre l’esclave mâle hébreu et l’esclave femelle (sans qu’il soit besoin d’une déduction; ils sont tous deux l’objet de la même règle).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא בכסף. דהעבריה נקנית דכתיב ויצאה חנם אין כסף ודרשינן לעיל מכאן שמגרעת בפדיונה וש''מ שנקנית בכסף אלא בשטר מנלן בעבריה גופה:
עבריה למידה מבת חורין. שנקנית בשטר דכתיב אם אחרת הוקשה לאחרת:
נמצא. אתה אומר למד מן הלמד:
עד כדון כר''ע דאית ליה. בכל התורה למדין למד מן הלמד חוץ בקדשים שפיר:
כרבי ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד. בשום מקום מאי איכא למימר:
אשכח תני ר' ישמעאל להא מילה. ותו דבהדיא אשכחן דר' ישמעאל נמי אית ליה הכא למד מלמד ודריש וחפשה מלה וחופשה לא נתן לה ויליף לה לה מאשה דכתיב וכתב לה והדר יליף חפשי דכתיב בעבד תשלחנו חפשי מעמך מחופשה דשפחה וקשיא בכל אתר לית ליה לר' ישמעאל למד מלמד והכא אית ליה:
תני לה בשם חכם. אחד מאן דהוא:
מנן תיתי ר' ישמעאל שילוח שילוח. לר''י תיתי מהכא דיליף ג''ש שילוח שילוח ולא הוי למד מלמד כתיב הכא תשלחנו חפשי וכתיב ושלחה מביתו מה להלן בשטר אף כאן בשטר:
ולא דמיא. והיכי מצית יליף משילוח דכתיב באשה הא לא דמיא דהתם השטר להקנות לעצמה אבל הכא בעבד אתה רוצה ללמד שיהא הוא נקנה לרבו בשטר:
אמר רבי מתנייה. אתיא מכירה מכירה כתיב הכא כי ימכר לך וכתיב בשדה ומכר מאחוזתו מה להלן בשטר אף כאן בשטר:
אי מה להלן בחזקה. ונימא נמי דעבד עברי נקנה בחזקה אלא אמר ר' חייה בר אדא הוא עברי הוא עבריה עבריה הוא דילפינן מעברי דנפקא לן מקראי דלקמן ולאו היקש מקרי דמאי שנא עברי מעבריה וכללינהו קרא בחדא לומר דדין אחד להם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source